כולנו רוצים ילדים סקרנים וצמאים לידע, אבל לא תמיד קל להכיל את הסקרנות שלהם ולטפח אותה. לפעמים זה מסיבות חיצוניות של זמן והקשר, אבל הרבה פעמים הסקרנות הבוערת שאנחנו כל כך מייחלים לה, מתעוררת בילדים דווקא באזורים שלא נוחים לנו. אנחנו נבוכים, מגמגמים, מתחמקים, ובתגובתנו מחניקים את סקרנותו של הילד, או אולי משתיקים אותה. הדחף לידע קיים, הוא לא זקוק לעידוד, אלא לאפשור הילד חוקר את עולמו מלידתו. אם אנו חשים שהילד אינו סקרן, יתכן שמסיבות שונות הוא לא מבטא את הסקרנות מולנו. אז כיצד נאפשר לילדים שלנו לפתח את הסקרנות שלהם?
הדרך לאפשר את יצר הסקרנות של הילד יכולה להתחיל בהתבוננות בסקרנות שלנו, בגישה שלנו ללא נודע, ללא מוכר וללא מובן. עד כמה אנחנו נותנים לסקרנות שלנו להוביל אותנו? עד כמה אנחנו פתוחים לידע? לאמת? האופן בו אנו מגיבים לשאלות משפיעה מאוד על הסקרנות.
הגישה לשאלות הילד חשובה הרבה יותר מהתשובות שנספק לו.
לחקירה המשותפת, לשיח, יש ערך רב יותר מהידע עצמו. כשאנחנו משוחחים עם הילד חשוב שניקח בחשבון שהוא חושב אחרת מאיתנו. הילד כל הזמן ממשיג לעצמו הבנות על העולם, בכל שלב בדרך אחרת בהתאם ליכולותיו הקוגניטיביות. ממש כמו חוקר או מדען הוא בונה תיאוריות, ומשנה בהתאם לתצפיות ולגילויים.
מקרה בוחן: איך ילדים באים לעולם?
הורים רבים תוהים איך להתמודד עם סקרנות מינית של הילד. זו לרוב מתעוררת בגן ומוצגת בשאלה ״איך נולדים ילדים?״.
במקום לחשוש עד איזו רמה לשתף את הילד ולתת הסבר נאיבי מדי ומתחמק או מיד לתת תיאור מלא, שעשוי להציף את הילד, אפשר לחקור ביחד.
לדוגמא איך הילד חושב שנברא ילד? להתחיל ברמה כללית ״הוא מתפתח אצל אמא״ ולתת לשאלותיו של הילד להוביל אותנו ולהתעמק תוך רגישות והתאמה ליכולתו לעכל את המידע. כל עוד הוא ממשיך לשאול אפשר להתקדם בהתעמקות.
סקרנות עשויה להיות מלווה בחרדה
אם נהיה פתוחים ורגישים לזה, נוכל לזהות את המקום בו מתעוררת אצל הילד חרדה. לאחר הזיהוי נוכל להרגיע אותו או לכבד את המקום שבו הוא כבר לא רוצה לדעת. שעוד ידע, כרגע, לא ניתן לעיכול.
למשל, כשילד שואל על מוות של קרוב משפחה, הורים תוהים עד כמה לשתף והאם מידע מסוים עשוי לעורר פחדים וחרדות. כמובן שהפחדים והחרדות הם קודם כל שלנו, הילד מתבונן בנו וסופג מאתנו כמה בטוח לחקור את העולם. ישנם מצבים בהם השיח ייחסם בשל הקושי שלנו לעכל את מהידע.
איננו יכולים לצפות מהילד שישאף לידע כשהמסר שלנו הוא "זהירות/עצור". מצד שני לא נוכל להימנע מאזורי ידע שקשים לנו. כאן המודעות לעצמנו יכולה לעזור. כשאנחנו חשים שקשה לנו עם סקרנות של הילד באזור מסוים, אפשר למשל להגיד לו שזו שאלה מעניינת ומסקרנת שיהיה מעניין לבדוק עם סבא (או כל דמות אחרת שאנחנו מרגישים שתהנה לעשות את השיח. או לחלופין לחזור אל השאלה אחר כך אם אין ביכולתנו להתמודד עמה עכשיו.
״מה היה קורה אילו?״
מסתבר כאשר בחרנו בהתנהגות מסוימת ואנחנו חווים חרטה, נשארת בנו סקרנות לגבי ״איך זה היה נראה אילו כן היינו בוחרים נכון?״
ניסוי יצירתי מ-2019 מלמד שילדים צעירים סקרנים לא רק לגבי המציאות הנתונה, אלא גם לגבי תוצאות אלטרנטיביות שהיו יכולות לקרות.
אולי המוטיבציה הזו (שמוכרת איכשהו גם לנו) קשורה לניסיון להחזיר שליטה אחרי קבלת החלטה.
בכל מקרה הניסוי מחזק את מידת הטוטליות של סקרנות אנושית: אנחנו רוצים לדעת כמה שיותר!
בעזרת הטיפים האלה נאפשר לילדים שלנו לפתח את הסקרנות שלהם!\